נהגים רבים מדווחים על שוני מהותי בין הנהיגה ביום לנהיגה בלילה ורבים מהם גם מתלוננים על אי נוחות וחוסר ביטחון עקב ראיה מטושטשת בייחוד בתנאי אור קשים (מזג אוויר חורפי, לפנות ערב ובלילה).
מחקרים רבים, יודעים להצביע על שוני מהותי שמתפתח עם השנים בין ראייה ביום לבין ראייה בלילה, בעוד שבראיית יום לא חל כל שינוי, הראייה בלילה הופכת מאתגרת יותר ומסובכת יותר, ההסיבה לכך טמונה בשינויים פיזיולוגים טבעיים:
- ירידה הדרגתית בגודל האישון ולכן פחות אור מגיע לרשתית.
- צמצום מספר תאי הקנים שברשתית – החיוניים לראיה בתנאי דמדומים ולראיית לילה.
- ירידה ברגישות לניגודיות (היכולת להבחין בין אובייקט לבין הרקע שלו) – מקשה על יכולת ההבחנה בהולכי רגל, בעלי חיים ומכשולים על הכביש.
- עליה במשך זמן התאוששות הרשתית במעבר בין אזור מואר לאזור חשוך. לדוגמה מעבר מצומת מואר לכביש חשוך.
- עכירות העדשה התוך עינית (קטרקט).
- יובש ותסמונת העין היבשה.
- מחלות שונות, לדוגמה: AMD – ניוון מקולרי גילאי, גלאוקומה. בנושא רמת האור נמצא כי ככל שהתאורה נמוכה יותר כושר ההבחנה יורד ולעומת זאת – מהירות התגובה עולה.
נבדקים שבתנאי תאורה מלאים – הצליחו להבחין ולראות בצורה מושלמת חזרו על הבחינה בתנאי חשכה ושם, אובחנה ירידה של 20% בחדות הראייה.
חוקרים בדקו את ביצועי הנהיגה, בגילאים שונים – בתנאי תאורה משתנים. נהגים בכל הגילאים האטו את מהירות הנסיעה בתנאי תאורה נמוכה אך עדיין לא ברמה מספקת לפצות על הירידה ביכולות הראייה בתנאי חושך ודמדומים.
אל תשחקו עם העיניים בכביש