מה שנראה עבור מרביתנו כדבר טבעי, עבור אחרים נחשב ללא אפשרי. עיוורון צבעים, ליקוי שפוגע בעיקר בגברים, נחשב לשכיח יחסית ומגיע ברמות שונות.

עיוורון צבעים הוא קושי רב, או חוסר יכולת, של אדם להבחין בין צבעים שונים, שרוב האנשים יכולים להבחין ביניהם בקלות עיוורון צבעים חלקי הוא לקות ראייה שכיחה שנובעת מהקושי להבחין בין צבעים שונים כמו אדום וירוק וכחול וצהוב. לעומתו, עיוורון צבעים מוחלט נחשב ללקות נדירה וחמורה שמתבטאת בהבחנה במידת בהירותם או כהותם של גוונים רק על הסקאלה האפורה. חשוב לציין כי, מרבית עיוורי הצבעים הם בעלי עיוורון צבעים חלקי.

תסמין זה, יכול להוות תסמין מתוך תסמינים אחדים של לקויות ראיה שונות או להיות תסמין בודד. עיוורון צבעים עלול להיות תוצאת פגם בתאי המדוכים, שברשתית העין, בתאי העצב שברשתית, בעצב הראיה או בקליפת המוח. לעתים קרובות, עיוורון הצבעים הוא גנטי, אך הוא יכול להתפתח עקב בעיות סוכרת, כוויות מקרינת UV, פגיעה מוחית או חשיפה לחומרים כימיים, אך לרוב מדובר בלקות תורשתית.

עיוורון צבעים הוא לקות נפוצה מאוד. שיעור האנשים המתקשים להבדיל בין שני צבעי יסוד כלשהם משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה אך הוא כמעט תמיד בין 4-10%, כאשר אצל הנשים ליקוי זה מאוד נדיר.

עיוורון צבעים הנובע מפגם ברשתית הוא תוצאה של אי פעילות אחד או שניים מסוגי המדוכים או תוצאה של שיבוש בעיבוד המידע על אודות הצבעים המנוגדים. פגמים אלו עשויים להיות הפגמים היחידים בראייתו של אדם או חלק מפגם כולל ומקיף בראייתו של האדם שנובע מפתולוגיה נרחבת ברשתית כגון ניוון הרשתית. סוג עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר אצל האדם הוא עיוורון צבעים רישתי, הנקרא דלטוניזם ונובע מפגם בתאים הדו-קוטביים. הדלטוניזם הנפוץ ביותר המקשה על ההבדלה בין אדום לירוק ואילו סוג הדלטוניזם השני בתפוצתו מקשה על ההבדלה בין כחול לצהוב. הצורות הנדירות מכל הן עיוורון צבעים מוחלט, או חד-צבעי (מונוכרומטי; Monochromacy), כאשר הלוקים בעיוורון צבעים זה אינם מסוגלים להבחין בין צבעים שונים לאפור.